תני לעצמך זמן

גם את מחכה כבר לחזור לשגרה אבל בכל זאת כשמדברים על אסטרטגיית היציאה את מחסירה פעימה? בעיניי זה טבעי ומובן....

בתקופה האחרונה עברנו טלטלות רבות. התבשרנו על וירוס אשר מאיים על בריאותנו ועל חיינו כפי שאנו מכירות אותם, נאלצנו לשנות את כל שגרת היום יום, תוכניות בוטלו בן רגע, מסגרות חינוכיות נסגרו ללא צפי לחזרה.... חלקנו התמודדנו עם הפסקת עבודה, יציאה לחופשה ללא תשלום, עצירת פרויקטים..... נכנסנו הביתה, הפרופורציות השתנו ונאלצנו להסתגל ולמלא תפקידים אשר בחיים ה"קודמים" לא היו דומיננטיים עבורנו. ניקינו, בישלנו, לימדנו, ושימשנו כמוקד תמיכה טכנולוגי עבור ילדינו (זום, זום ועוד זום....). עבור רבות מאיתנו השינוי היה גדול, חד ומהיר.

בימים אלו, עם התכנונים לחזרה לשגרה חשוב להסתכל פנימה ולהקשיב לקולות השונים שעולים בנו. קול אחד אשר מברך על כך שנקבל בחזרה את חיינו "האמיתיים", קול נוסף שנושם נשימה לרווחה ומצליח לשחרר קצת את הדאגה ולאמץ תחושה של תקווה ואופטימיות, ואולי גם קול נוסף שקצת חושש....מה יהיה? אייך זה בכלל הולך לעבוד? אייך אצליח שוב לצאת החוצה, לעבודה התובענית, לענות על הציפיות, להחזיק את הקושי של הילדים, לתפעל מרחוק ילדים שאולי בכלל יישארו בבית?

כמובן שאין תשובות קסם לכל השאלות, במיוחד במצב כזה של עמימות וחוסר וודאות, אבל כדאי להישען על כמה עקרונות שעשויים לסייע בחזרה שפויה לשגרה:

1. תני לעצמך זמן – חשוב לזכור שהדברים לא חייבים לקרות במהירות. נכון שהקצב החיצוני הוא מהיר אבל מומלץ , ככל האפשר, גם להקשיב לקצב האישי הפנימי שלנו ולזמן שנדרש לכל אחת ואחת לחזור לשגרת חייה באופן הדרגתי.

2. להכיר בקושי ולקבל אותו – פעמים רבות אנו נוהגות להתייחס לקושי בשיפוטיות וממהרות להתאכזב או לחוש אשמה במידה ואנו חוות עצמנו כחסרות מסוגלות. חשוב לקבל את הקושי שלנו, להתייחס לנסיבות המורכבות בהן אנו פועלות ולהבין כי הקושי הוא טבעי וצפוי.

3. לערוך תיאום ציפיות – עם עצמי ועם הסובבים אותי. ראשית, למה אני מצפה מעצמי? מה הם התפקודים החשובים ביותר שחשוב לי להחזיק כרגע והאם אני יכולה למלא אותם? בהמשך להכרה בנקודות הקושי שלי כדאי גם לנסח את נקודות החוזק, ולערוך סדרי עדיפויות אישיים וריאליים אשר אוכל לעמוד בהם. באופן דומה חשוב לערוך תיאום ציפיות גם מול ילדינו ובן/ת הזוג. סביר להניח שגם הם, כמונו, חווים קושי בחזרה לשגרה ויש לבדוק מולם מה היינו מצפים מהם ובאיזה אופן הם היו מצפים שנסייע להם.

3. להאמין בעצמך – לסמוך על היכולת שלך להתמודד ולהצליח באתגרים שעומדים בפנייך. אפשר לחשוב על אופן ההתמודדות שלך עם שינויים בעבר, מה סייע לך בהתמודדות אז ומה ניתן לאמץ גם להתמודדות הנוכחית.

4. לבקש עזרה – רובנו מתפעלות את הדברים בשיתוף עורף זוגי, משפחתי או חברי. חשוב מאוד להבין בעצמנו מה אנו צריכות, ומה יסייע לנו לעבור את התקופה המורכבת הזו, ולדעת לבקש זאת מהסביבה הקרובה אלינו. ברגע שנבקש את מה שאנו צריכות נאפשר לאחר לסייע לנו בצורה מדויקת ויעילה ונוכל להתגבר על הקשיים באופן מיטיב יותר.

5 . לגלות גמישות – ככלל לחיים אני מאמינה שכשנצליח לתמרן בגמישות נגיע לרווחה אישית גבוהה יותר. גם כאן, בחזרה הדרגתית לחיים כפי שאנו מכירות אותם חשוב לוותר על חשיבה נוקשה "זה חייב להיות בצורה הזו" ולנסות לאמץ גישה גמישה ומאפשרת יותר "אני מעדיפה שזה יהיה X, אבל בינתיים אני יכולה להסתדר גם עם Y". הגמישות מאפשרת לנו לקבל את הדברים באופן פתוח יותר, ולהצליח לחשוב על היתרונות שבמצב הנתון, תוך כדי תנועה לעבר המצב הרצוי לנו.