כיצד להתמודד עם המתבגר הסוער

​

(המאמר כתוב בלשון זכר, אך כמובן שמתייחס למתבגרות ולמתבגרים כאחד)

​

המתבגר שלך הגיע הביתה עצבני? מתחצף וטורק דלתות? זה לא מפתיע. תקופת גיל ההתבגרות מאופיינת בסערות רבות, פנימיות וחיצוניות, ובאתגרים רבים העומדים בפני המתבגר והוריו. המתבגר מתמודד עם לחצים רבים: בזירה הבית ספרית הוא מתמודד עם עומס לימודי רב, נמצא תחת בחינה, נמדד ומקבל ציונים על הישגיו. המתבגר חווה הצלחות וכישלונות המשפיעים על בטחונו ועל הדימוי העצמי שלו. גם בזירה החברתית המצב מורכב. המתבגר מחפש את מקומו בזירת השווים, ומתנסה לראשונה בקשרים רומנטיים ואינטימיים. גם כאן ישנן הצלחות וכישלונות, ציפיות ואכזבות, וגם כאן ההשפעה על הדימוי העצמי היא גדולה. לצד כל אלו, השינויים הפיזיולוגיים המתרחשים, וההורמונים המשתוללים הופכים את ההתפרצות לכמעט בלתי נמנעת.....

​

עבור ההורה לילד המתבגר תקופה זו הינה מאתגרת לא פחות, במיוחד נוכח העובדה שהמתבגר לא תמיד משתף את הוריו בעולמו הפנימי ובקשיים עימם הוא מתמודד באופן יומיומי. פעמים רבות ההורה מוצא עצמו חסר אונים מול מתבגר סוער אשר מסעיר את סביבתו ומפר את השלווה ואת האיזון בבית.

 

מעבודתי הקלינית עם מתבגרים לאורך השנים, גיבשתי מספר כללים שכדאי לאמץ בהתמודדות יומיומית עם המתבגר הסוער –

​

1. להישאר רגועים – המתבגר שלנו נמצא בסערת רגשות. ההורמונים מציפים אותו, החשיבה דיכוטומית (הכול נפלא\הכול איום ונורא) והוא נמצא ב"כאן ועכשיו" בלי יכולת לראות מעבר לרגע הזה ולתפוס באופן ממשי את השלכות המעשים שלו.  
   במצב שכזה עומדות בפנינו שתי אפשרויות:
   האחת היא להיות איתו ביחד בהיסחפות רגשית, לתת פורקן בלתי מבוקר לרגשותינו, ולחוות גם אנחנו את ה"כאן ועכשיו" ללא חשיבה על הרגע שאחרי. סביר כי אפשרות זו תביא להסלמה במצב. ההתנהגות הסוערת שלנו תקשה על המתבגר להירגע ובוודאי נפתח בקרב של צעקות ואיומים אשר יוסיפו אווירה שלילית לקשר בינינו ולמערכת המשפחתית כולה.
   האפשרות השנייה היא להישאר רגועים. לקחת נשימה עמוקה ולזכור כי המתבגר הזה שעכשיו צועק ומשתולל הוא הילד שלנו, ולמרות שלעיתים זה נראה אחרת, אנו בעצם נמצאים ביחד באותו הצד ולא אחד מול השני. בתוך הסערה צריך לזכור שיש לנו מטרה משותפת – אנו רוצים בטובתו של המתבגר ונעשה ככל יכולתנו בכדי לסייע לו. סביר כי הרוגע שלנו יספק עוגן למתבגר, ויסייע לו להתגבר על סערת הנפש באופן היעיל ביותר.

2. הצבת גבול באופן אסרטיבי – המתבגר שלנו צריך שנציב לו גבול ברור אשר יסייע לו למצוא את דרכו ולהתאזן מחדש. המתבגר שלנו עמוס בשאלות והתלבטויות, עסוק בגיבוש הזהות ובקבלת החלטות אשר עבורו נדמות כהרות גורל. הצבת גבול עבורו בכל תחום רלוונטי עשויה להפחית ממנו עומס ולייצר תחום וודאי בקונטקס רווי עמימות. בהקשר זה ראוי להבדיל בין תקשורת אגרסיבית לבין תקשורת אסרטיבית. תקשורת אגרסיבית לרוב תהיה מלווה בתוקפנות, הרמת קול והפגנת כוחניות. סביר כי במידה וננקוט בדפוס תקשורת שכזה ניתפס כחסרי שליטה ולא נצליח להעביר את המסר בצורה יעילה. לעומת זאת תקשורת אסרטיבית לרוב תהיה מלווה בהעברה עניינית, וברורה של המסר. טון הדיבור יהיה יציב ושפת הגוף תהיה רגועה. סביר כי במידה וננקוט בדפוס תקשורת זה המתבגר שמולנו יתפוס אותנו כרציניים, בעלי שליטה, וכאלה ש"יודעים מה הם עושים". במקרה זה המתבגר יוכל לתפוס את המסר ולנהוג לפיו באופן יעיל יותר.

3. הענקת מרחב אישי – חשוב לספק למתבגר את המרחב הדרוש לו להתארגנות מחדש. פעמים רבות אנו נשאבים לסיטואציה ומתקשים לתפוס מרחק ולספק למתבגר את הזמן להתבוננות פנימית ולהתארגנות מחודשת. ברגע שהעברנו את המסר באופן אסרטיבי חשוב לתת למתבגר זמן עם עצמו ולא לחזור על אותו המסר שוב ושוב (לחפור......). בואו נאמין במתבגר שיחשוב על הדברים עם עצמו וישתמש בהם כדי להירגע.

4. לספק פתרון קונקרטי לבעיה – ברגע שהמתבגר שלנו הצליח להגיע לאיזון ונראה כי הוא פנוי יותר לשתף אותנו בבעיה אשר איתה הוא מתמודד, ננסה לפנות אליו ולהציע את עזרתנו. חשוב מאוד לפנות אליו בגובה העיניים, ולנסות ולברר מה קרה שהסעיר אותו. חשוב לזכור לא לשוב לסדר היום גם כשהזעם כבר לא מופנה כלפינו, מכיוון שסביר כי הבעיה עימה הוא מתמודד עדיין קיימת ודורשת התייחסות. ברגע שהזעם שכך ניתן להתגייס ולסייע בהתמודדות יעילה ואפקטיבית.​​

5. לסייע בחזרה למצב שגרה והסקת מסקנות לעתיד – ברגע שהמשבר חלף, חשוב מאוד להמשיג למתבגר את מה שקרה. לתאר את החוויה שלנו למול התנהלותו בבית, לגלות מה עזר לו להירגע ולהדגיש את אופן שיתוף הפעולה בפתירת הבעיה. מתוך התהליך הזה אפשר לגבש מסקנות לעתיד ודרכי התמודדות יעילות יותר.

   

וכמו תמיד, המתבגר שלנו צריך לדעת כמה אנו אוהבים אותו! כמה הוא חשוב לנו וגם אם יש דברים שצריך וכדאי לשנות בהתנהלות אנו תמיד פה בשבילו לסייע לו ולעבור את הדרך הזו ביחד. דבר זה לא רק מרגיע (לדעת שאוהבים אותי למרות שלעיתים אני בוחר לא נכון) אלא גם מעניק תקווה להמשך ומעצים את תחושת המסוגלות האישית.